פסק-דין בתיק ע"פ 5059/12

השופט נ' סולברג:

1.        שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' אליקים) בת"פ 19687-08-11 מיום 19.6.2012, במסגרתו נגזרו על המערערת בע"פ 5059/12 (להלן: חוה) 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננים; על המערער בע"פ 5401/12 (להלן: איתמר) נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננים; ועל המערער בע"פ 6382/12 (להלן: נתנאל) נגזרו 72 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננים.

עיקרי כתב האישום

2.        כתב אישום מתוקן הוגש נגד המערערים ונאשם נוסף (להלן: אהרון). על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 26.7.2011 בשעות הלילה נפגשו נתנאל ואהרון בפיצוציה בטירת הכרמל, שם עבדה חוה באותה עת. נתנאל ואהרון סיכמו ביניהם כי יחטפו תיקים מעוברי אורח במרכז הכרמל. חוה הייתה מודעת לסיכום זה. בסמוך לאחר מכן הגיע איתמר למקום במכונית מסוג רנו (להלן: המכונית), וזאת לאחר שחוה ביקשה ממנו לאסוף אותה לביתה. נתנאל ביקש מאיתמר להסיעו יחד עם אהרון לאזור מרכז הכרמל בחיפה. איתמר, שלא היה מודע לסיכום, נענה לבקשה והסיע את נתנאל, אהרון וחוה במכוניתו לכיוון מרכז הכרמל. בעידודה של חוה עצר איתמר את המכונית ברחוב קלר, שם ירדו נתנאל ואהרון מהמכונית, ניגשו לזוג קשישים (מתלוננת ילידת שנת 1928 ומתלונן יליד שנת 1924) שהלכו בעזרת מקל הליכה ברחוב פינסקי, דחפו את המתלוננת לאחור והפילוה על הארץ, תוך משיכה בחוזקה של רצועת התיק שלה. המתלוננת נחבלה באזור המרפקים ובגבה. אהרון ונתנאל נטלו את התיק ונמלטו בריצה מהמקום לכיוון המכונית, שם המתינו להם חוה ואיתמר. הארבעה עזבו את המקום ונסעו לכיוון טירת הכרמל. במהלך הנסיעה ומתוך חילופי הדברים ידע איתמר כי נתנאל ואהרון ביצעו עבירה מסוג פשע וכי התיק הושג בעבירה מסוג זה. התיק הכיל, בין השאר, שני כרטיסי חיוב, תעודות זהות, מפתחות, ארנק כסף, כרטיסים שונים ותווי קנייה. בהמשך נכנסו הארבעה לחנות בתחנת דלק, שם ניסתה חוה למשוך באמצעות כרטיס החיוב 1,000 ש"ח, תוך שטענה כי הכרטיס שייך לאימה המרותקת למיטתה, ואף הציגה את תעודת הזהות של המתלוננת. עובד החנות סירב לבקשתה. איתמר רכש בחנות במרמה, ביחד עם שאר המערערים ואהרון, באמצעות אחד מכרטיסי החיוב, סיגריות ובקבוקי שתייה בסכום של 65.90 ש"ח.

3.        על-פי עובדות האישום השני, בהמשך לאירועי האישום הראשון, בסביבות השעה 23:15 נסעו הארבעה במכונית לכיוון מרכז הכרמל, וזאת כדי לבצע תקיפה לשם גניבת דברי ערך מעוברי אורח באזור הכרמל. איתמר עצר את המכונית ליד מלון "נוף הכרמל", שם ירדו נתנאל ואהרון מהמכונית, הבחינו במתלוננת 2 (ילידת שנת 1952) שהלכה בטיילת, משכו בחוזקה רבה בכתפה, עליו היה תלוי תיק, וזאת כדי לגנוב את התיק. המתלוננת 2 נפלה, נחבלה, והחלה לזעוק לעזרת בני משפחה שהלכו לפניה. בעקבות כך נבהלו נתנאל ואהרון ונמלטו לכיוון המכונית מבלי שהצליחו לממש את זממם.

הסדר הטיעון

4.        המערערים הורשעו במסגרת הסדר טיעון שהושג במהלך פרשת ההגנה, על-פיו הודו בעובדותיו של כתב האישום המתוקן הנ"ל; חוה הורשעה בסיוע לשוד בנסיבות מחמירות, בהונאה בכרטיס חיוב ובסיוע לשם גניבה; איתמר הורשע בסיוע לאחר מעשה, בהונאה בכרטיס חיוב, ובסיוע לתקיפה לשם גניבה; נתנאל הורשע בשוד בנסיבות מחמירות, בגניבת כרטיס חיוב, בהונאה בכרטיס חיוב, ובתקיפה לשם גניבה.

לא היתה הסכמה לעניין העונש. כחלק מהסדר הטיעון התבקש שירות המבחן לחוות דעתו לגבי כל אחר מהמערערים.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

5.        בית המשפט המחוזי פירט בגזר דינו את טיעוני הצדדים לעונש ואת המלצות שירות המבחן. לאחר ניתוח טענות הצדדים וגישת הפסיקה, תוך התייחסות לעיקרון אחידות הענישה מחד, והיות הענישה אינדיבידואלית מאידך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להבחין בין נתנאל לבין אהרון לעניין גזר הדין. כמו כן, נקבע כי עונשם של חוה ואיתמר יהיה קל יותר, לפי חלקם במסכת האירועים, תוך הבחנה ביניהם בהתחשב בנסיבות השונות, כך שעונשה של חוה יהיה חמור מעונשו של איתמר.

6.        בית המשפט המחוזי עמד על חלקו של איתמר במסכת האירועים נשוא כתב האישום. נקבע כי מעורבותו הפלילית של איתמר החלה בשעה שהתברר לו שנתנאל ואהרון השיגו את התיק בעבירה מסוג פשע. עוד נקבע כי בהחלטתו של איתמר שלא להתנתק מהחבורה שאותה אסף אל מכוניתו לאחר שהבין כי התבצע מעשה פשע, הפך איתמר לחלק מאותה חבורה. בית המשפט עמד על התנהגותו האקטיבית של איתמר, בעשיית שימוש בכרטיס החיוב פרי מעשה הפשע, כאשר לצדו בעת ביצוע המרמה כל יתר הנאשמים, דבר המצביע על כוונה ברורה להיות חלק מן החבורה. בית המשפט הוסיף וציין כי גם באירוע נשוא האישום השני המשיך איתמר בסיוע למבצעים העיקריים לאחר מעשה. בית המשפט קבע כי על אף שאיתמר לא ידע מה גילם של המתלוננים שנפגעו, אין בכך כדי להמעיט מחומרת מעשיו, שכן לכל אדם יש זכות להלך ברחובה של עיר מבלי חשש שיפגעו בגופו, בכבודו או בקניינו. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן לשקול את ביטול הרשעתו של איתמר, מכיוון שהרשעתו עשויה לגרום לפגיעה משמעותית בהתפתחותו האישית והמקצועית, ולהטיל עליו עבודות של"צ בלבד. בית המשפט עמד על האינטרס הציבורי, שיקולי הגמול, ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק אל מול נסיבותיו האישיות של איתמר, לרבות גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, תרומתו הרבה לחברה, הודאתו והנזק הצפוי לו מההרשעה. נקבע כי יש להעדיף בעניין זה את האינטרס הציבורי על פני האינטרסים האישיים של איתמר, וזאת לאור חובתו של בית המשפט לסייע במיגור תופעת האלימות באמצעות ענישה הולמת. לאחר איזון מכלול השיקולים, גזר בית המשפט על איתמר 30 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי כספי לכל מתלונן בסך של 1,500 ש"ח.

7.        באשר לחלקה של חוה במסכת האירועים נקבע כי ידעה על כוונתם של נתנאל ואהרון לבצע שוד בנסיבות מחמירות, והיא אף עודדה את איתמר לעצור את מכוניתו כדי לאפשר את ביצוע השוד. בית המשפט קבע כי על אף שחוה לא ראתה את המתלוננים אשר מהם נשדד התיק, אין בכך כדי להמעיט מחומרת מעשיה. כמו כן, מהצגת תעודת הזהות של המתלוננת נלמד כי חוה ידעה כי התיק נשדד מאישה קשישה. בית המשפט עמד על כך שחוה נטלה חלק ישיר כמבצעת עיקרית בעבירת הונאה בכרטיס חיוב, וכי המשיכה לסייע לנתנאל ולאהרון לבצע תקיפה לשם גניבה. בית המשפט עמד על התרשמות שירות המבחן מחוה ועל רצונו להמליץ על העדפת האינטרס השיקומי בדרך של הטלת של"צ, אך בשל מוטיבציה נמוכה וקושי בשיתוף פעולה עם שירות המבחן לא ניתנה המלצה טיפולית. בית המשפט יצא מתוך הנחה כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בשל אי-הבנה בנושא עבודות השל"צ כפי שטענה ההגנה, אך קבע כי לאור חומרת העבירות ממילא אין להעדיף את הצד השיקומי על האינטרס הציבורי המחייב גמול הולם למעשיה של חוה, ולכן נדחתה הבקשה לקבלת תסקיר משלים. לאור האמור, ובהתחשב עם הודאתה של חוה, בהבעת הצער ובהעדר עבר פלילי, גזר בית המשפט על חוה 36 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי ופיצוי כספי לכל אחד מהמתלוננים בסך של 3,000 ש"ח.

8.        בית המשפט עמד על חומרת מעשיו של נתנאל, הבולטת בעיקר בשים לב לקורבנות שבחר לשם ביצוע זממו. בית המשפט הפנה בעניין זה למדיניות הענישה הראויה בעבירות שוד של מבוגרים וקשישים. בית המשפט עמד על הנסיבות לחומרה בעניינו של נתנאל: על התכנון המוקדם של העבירה; על הנזק שנגרם למתלוננים; על תסקיר שירות המבחן ממנו עולה רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מנתנאל; ועל עברו הפלילי המכביד. לזכותו של נתנאל עמדה לקיחת האחריות, הודאתו, ונסיבות חייו הקשות. בשקלול האמור לעיל, גזר בית המשפט על נתנאל 72 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי ופיצוי כספי לכל אחד מהמתלוננים בסך של 7,000 ש"ח.

עיקרי טענות המערערים

9.        חוה, באמצעות בא כוחה, טוענת בערעורה כי בית משפט קמא החמיר עימה יתר על המידה שעה שהשית עליה עונש של מאסר בפועל. חוה טוענת כי היה מקום ליתן משקל עודף לנסיבות לקולא, ובהן: הודאתה במיוחס לה; הבעת חרטה על מעשיה; העדר עבר פלילי; ביצוע העבירות על רקע מערכת יחסים רומנטית וסבוכה עם נתנאל; גילה הצעיר; 'מעצר הבית' הממושך שבו שהתה; התקדמותה בהליך הטיפולי. עוד טוענת חוה כי אין הלימה בין העונש שהוטל עליה לבין חומרת מעשיה, בפרט בהשוואת חלקה במסכת האירועים לחלקם של המבצעים העיקריים, נתנאל ואהרון. לטענת חוה, שגה בית המשפט בקובעו כי אין נפקות לכך שלא הייתה מודעת לגילם של המתלוננים. עוד טוענת חוה כי לא היה מקום לגזור את עונשה כנגזרת מעונשם של המבצעים העיקריים, שניהם בעלי עבר פלילי כבד. כמו כן טוענת חוה כי היה נכון ליתן משקל רב יותר לאינטרס השיקומי ולנזק החמור שייגרם לה בעקבות ריצוי עונש של מאסר בפועל. לאור האמור, מבקשת חוה להקל בעונשה, לקצר את תקופת מאסרה, ולהמירו במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

10.      איתמר, באמצעות בא כוחו, טוען כי בית משפט קמא החמיר עמו יתר על המידה, וכי עונשו חורג לחומרה מרף הענישה המקובל. בתיאור חלקו במסכת האירועים הדגיש איתמר כי לא ידע על הסיכום בין נתנאל לבין אהרון לשדוד עוברי אורח, וכי גם לאחר שהבין שבוצע פשע, לא ידע את זהות הקורבנות, גילם או מינם. איתמר טוען כי הולך שולל בידי חוה, וכי לא ראה עצמו כחלק מן החבורה כפי שקבע בית המשפט המחוזי. לטענתו, לא ניתק עצמו מן החבורה לאור ההלם שהכה בו מגילוי מעשיהם של נתנאל ואהרון, וכי החל מרגע זה נהג בהתאם להוראותיהם של נתנאל ואהרון אשר הנחו אותו ופקחו על מעשיו. לטענתו, הוא פעל מתוך חשש מפני נתנאל ואהרון, ולא מתוך רצון חופשי להצטרף לחבורתם. עוד טוען איתמר כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא יחס משקל רב יותר לשיקולים לקולא, בהם: גילו הצעיר; העדר עבר פלילי; הודאתו וחרטתו; אישיותו החיובית וקיום אורח חיים נורמטיבי; תרומתו לחברה; והתרשמות שירות המבחן. עוד טוען איתמר כי עונשו חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות העניין ומפנה לשורה של פסקי דין אשר בנסיבות דומות הטילו על נאשמים מאסר בדרך של עבודות שירות. לאור האמור, מבקש איתמר להקל בעונשו, להפחית את תקופת המאסר, ולהמירו למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

11.      נתנאל, באמצעות בא כוחו, טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה שעה שהשית עליו עונש של 72 חודשי מאסר בפועל. לטענתו, העבירות שבהן הורשע הן אכן חמורות, אך בית המשפט לא נתן משקל לכך שאירועי האלימות המתוארים בכתב האישום אינם מצויים ברף העליון של החומרה. עוד טוען נתנאל כי שגה בית המשפט בכך שהעניק משקל לתכנון המוקדם שהיה בין נתנאל לבין אהרון לחטיפת התיקים, תכנון שלא עלה לכדי אישום פלילי בדמות עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע או עוון. כמו כן טוען נתנאל כי שגה בית המשפט שעה שנתן משקל משמעותי לעברו הפלילי, שכן לטענתו אין בעברו הפלילי כל הרשעה קודמת בעבירות שבגינן הורשע, ולא עמד לחובתו מאסר מותנה בר הפעלה. עוד טוען נתנאל כי בית המשפט לא העניק משקל ראוי לנסיבות לקולא, ובהן: נסיבות חייו הקשות והמורכבות; הודאתו ולקיחת אחריות על מעשיו; רגשי חרטה ובושה; ו'מעצר הבית' הממושך שבו שהה. נתנאל מוסיף וטוען כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סוטה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מהסוג שבו הורשע. לאור האמור, מבקש נתנאל להפחית מתקופת מאסרו באופן ממשי.

תסקירי שירות המבחן

12.      תסקיר שירות המבחן בעניינה של חוה מלמד כי לקחה אחריות מלאה על חלקה באירוע, כי היא מגלה חרטה כנה על מעשיה וחשה אמפטיה כלפי המתלוננים. עוד מצוין כי חוה מבינה כיום, לאחר השתלבותה בקבוצה טיפולית, את המניעים שעמדו ברקע מעשיה. שירות המבחן סבר כי מאסר בפועל יקטע את הליך השיקום שבו החלה חוה. אמנם נפתח נגדה תיק חקירה חדש בגין גניבה ממעביד, דבר שלגביו לא שיתפה חוה את שירות המבחן. לאור האמור, התקשה שירות המבחן לבוא בהמלצה ברורה בעניינה בשלב זה.